החלטה בתיק ת"א 2179-09

1.         בפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים שכנגד.

2.         בקצרה אומר שעסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן הסכם מכר למכירת מגרש מספר מספר 271 במושב שדה משה. במסגרת תביעתה תבעה המבקשת השבת סך של 150,000 ש"ח שהופקדו אצל המשיב מספר 1, עו"ד אשר ערך את הסכם המכר בין הצדדים. כן תבעה פיצוי בסך 21,000 ש"ח בגין חוב שרובץ על המגרש והשבת סך של 2570 אשר חולט על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

3.         המשיבים 2-3 הגישו כנגד המבקשת תביעה שכנגד בה עתרו לביטול הסכם המכר. במסגרת תביעתם טענו שיש לבטל ההסכם, שכן לגרסתם הסתבר להם לאחר חתימת ההסכם שרוכש הזכויות הוא חתנה של המבקשת, מר ציון אילוז,  והוא אשר הגיש לועד המושב מועמדות לקבלת חברות.

4.         כן טענו המשיבים בתביעה שכנגד , שהצהרותיו של מר אילוז בהסכם לפיהן הוא או המבקשת לא יצטרכו לעבור ועדת קבלה, אינן נכונות ובסופו של יום הסתבר כי מועמדותו של מר אילוז לא אושרה על ידי המושב ובכך הטעה אותם..

5.         משכך והואיל ורק לאחר חתימת ההסכם נודע להם שמר ציון אילוז הוא רוכש הזכויות במגרש, טענו שמדובר בחוזה בלתי חוקי הנוגד תקנת הציבור ובהסכם מטעה ולפיכך יש לבטלו.

6.         לנוכח התביעה שכנגד הגישה המבקשת בקשה למחיקת התביעה שכנגד. לאחר מכן מחקה המבקשת בקשתה וכעת הגישה בקשה נוספת היא הבקשה שבפניי.

            לטענתה, אין באמור לעיל בכדי להקים עילת תביעה כנגד, שכן לגרסתה שלמה מלוא התמורה ואין כל רלוונטיות לזהות הרוכש, שכן רכשה הנכס בנאמנות עבור מר אילוז ואין כל משמעות לשאלה באם ידעו המבקשים שמדובר ברכישה עבורו. המבקשת הוסיפה וטענה שמדובר בעילת תביעה קנטרנית שאינה מפורטת דיה וללא בסיס משפטי המקים את עילת התביעה.

בנוסף, טענה המבקשת שבהתאם להוראות ההסכם, נושא ועדת הקבלה הוא באחריות הרוכש בלבד ומשכך, אין בטענה כנגד מעבר ועדת הקבלה, בכדי לזכות המשיבים בביטול ההסכם.

7.         מנגד טענו המבקשים שלא רצו למכור המגרש למר אילוז ומשכך זכאים לבטל ההסכם לאור ההטעיה. כן טענו המשיבים שהמבקשת נדרשה לציין בהסכם שמדובר בהסכם נאמנות ולדווח על ההסכם לרשויות המס בהתאם לסעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין ומשלא עשתה כן, מדובר בהסכם שנוגד את תקנת הציבור.

            כך גם טענו המבקשים, שאינם נדרשים לפרט בכתב התביעה את סעיפי החוק עליהם מבוססת תביעתם אלא רק את העובדות המקימות עילת תביעה.

8.         בתגובתה לתגובה טענה המבקשת, שבהיעדר תצהיר לפיו לא ידעו המשיבים שמדובר בהסכם לטובתו של מר אילוז, דין הטענה להידחות ואף הוסיפה שלמעשה ידעו המשיבים שמדובר במגרש שנרכש עבורו.

9.         דיון:

הלכה פסוקה היא, כי דחייה על הסף או לחילופין מחיקה על הסף, היא סעד קיצוני, אשר יש לנהוג בו בזהירות רבה ולא במהרה בית משפט יעשה שימוש בסמכותו זו, שכן יש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט,  בשים לב לזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקית  ולאור הלכה זו אדרש לבקשה.

10.        תחילה, אדרש לטענה לפיה מדובר בחוזה פסול ו/או נוגד תקנת הציבור ומשכך בטל.

המחלוקת העומדת לדיון בענין זה הינה באם המבקשת אכן שמשה כנאמנה והאם נמסרה הודעה על כך למס שבח, שכן בבקשתה הקודמת  לסילוק על הסף אשר נמחקה, טענה המבקשת ששמשה כנאמנה עבור מר אילוז ואף שמשה כשלוחה לביצוע העסקה.

            בבקשתה הנוכחית, נראה שהמבקשת זנחה הטענה בדבר שליחות ומשכך, עומדת בעינה טענתה שמדובר בנאמנות. טענת המשיבים לענין זה הינה שככל שדווח דיווח שיקרי לרשויות המס באשר לזהות הרוכש הרי שמדובר בהסכם פסול הנוגד את תקנת הציבור.

סעיף 1 לחוק הנאמנות התשל"ט, 1979  קובע ש" נאמנות  היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת" .

סעיף 2 לחוק קובע ש" נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש" .

משכך, יש לבחון האם היה בין הצדדים הסכם נאמנות בתוקף והאם שמשה המבקשת כנאמנה עבור מר אילוז.